אבנים מתוקות מהשמיים-פרשת וארא / הרב גוטליב

קשה לנו להבין זאת, אבל איש העסקים שלומי שולץ מאוד הזדהה פרעה הקדמוני, מלך מצרים העקשן. "הא, המנהיג הזה מוצא חן בעיני", היה מתלהב שולץ היהיר והעשיר, תוך שהוא ממגנט לעברו מבטי הערצה מהולים בערפילי תימהון, "כן, פרעה הוא טיפוס כלבבי, יש לו עמדה נחרצת, יש לו השקפת עולם ,והוא עומד על רגליו האחוריות ולא מתפשר...

 קשה לנו להבין זאת, אבל איש העסקים שלומי שולץ מאוד הזדהה עם פרעה הקדמוני, מלך מצרים העקשן.  "הא, המנהיג הזה מוצא חן בעיני", היה מתלהב שולץ היהיר והעשיר, תוך שהוא ממגנט לעברו מבטי הערצה מהולים בערפילי תימהון, "כן, פרעה הוא טיפוס כלבבי, יש לו עמדה נחרצת, יש לו השקפת עולם ,והוא עומד על רגליו האחוריות ולא מתפשר. אין לו אמונה , אין לו אלוקים, והוא שומע רק בקול עצמו. והנה עובדה , הוא מלך ביד רמה על כל אומות העולם...".

שולץ זה יש לומר, מלבד עסקי הנדל"ן שלו, אחז מעצמו כבעל השקפה גדול, כמי שמבין בענייני אמונה, תורה, חז"ל, ולא סבל כשענו לו, או ניסו להוכיח לו שהוא טועה בגדול. במחוז התל-אביבי בו הוא חי פעל ועסק, ידעו שממנו לא נשמע לעולם! לעולם ! את הביטויים הכה שגורים בתמימות שורשית בפיהם של יהודים כשרים ופשוטים. מה למשל?

"בעזרת השם" - לא ולא. "ברוך השם". או "השם יעזור" או "תודה לשם" - חלילה וחס. מילים אלו לא חלמו להשגר לחלל מבין שפתותיו. "אני לא צריך עזרה מאף אחד" טען. "אני מסתדר לבד".

ועכשיו ברשותכם , נקפוץ למשרדו של שלומי שולץ. דפיקות בדלת. מי נכנס? מתווך הנדל"ן הוותיק ויקטור פיאסקו  ובפיו בשורה: "שמע שולץ , בונים עכשיו את מגדלי יבניאלי בת"א. אם אתה מוריד עכשיו שלשה מליון דולר, אני משיג לך בטאבו את קומה 17 על כל משרדיה. אתה משכיר ב - 100 דולר לחודש כל מטר מרובע. לפי החשבון שלי תוך שנתיים ערך הנכס יעלה פי שתיים, והשכירות תכניס לך סכומי עתק".

"תן לחשוב" מבקש שלומי שולץ אשר כל הונו האישי מסתכם בקצת יותר משלושה מליון ד'. פיאסקו המתווך אומר שלום ופונה לדרכו. הטלפון מצלצל על הקו מתווך הנדל"ן הרומני ולדימיר חגירוב ובפיו הצעה מפתה:  "תשמע שולץ יש לי הצעה בומבסטית. אפשרות לרכוש קרקע חקלאית ברומניה, 300 דונם באזור כפרי. הממשלה כבר הפשירה את הקרקע. עומדים לבנות שם אלפי יחידות דיור. אתה קונה את הנכס בשלשה מליון דולר ובעוד שנתיים שלוש ההון יצמח פי 100 זו הזדמנות בלתי חוזרת".

שולץ השחצן, השקוע בתאוות ממון ובגאווה של מי שמבין הכל, החליט להשקיע ברומניה. "זו הדרך הבטוחה למיליארד הראשון" הרהר.

לא יאומן, לאחר שהעביר לבנק הרומני שלשה מליון דולר, ולאחר חתימה על כמה חוזים שמנים, התחלפה הממשלה הרומנית, ושר האוצר החדש החליט להקפיא את כל תוכניות הבינוי באותו אזור.

כאן התחיל הסחרור הנורא. שלומי שולץ, ששפתיו לא מיללו "בעזרת השם", נקלע לחובות, למצוקת אשראי. הוא נאלץ למכור את דירתו המפוארת, ולשכור דירה עלובה בדרום ת"א. מכוניתו הנוצצת עוקלה. הנושים דפקו בדלת. אשתו וילדיו לא יכלו להתרגל לחיי מחסור ועוני. יום אחד הוא מבחין במעטפה אדומה בתיבת הדואר. הוא פותח בזהירות וקורא: אדון שולץ חובך למס הכנסה 17,000 ש"ח, אם לא תשלם מייד, תיעצר, וזו אזהרה אחרונה!!!".

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. "גש לבנייני יבניאלי, שם בקומה 17, ישנה חברת הלוואות, הם מלווים בזריזות, רק תחתום על כמה מסמכים", יעצו לו כמה שועלי רחוב. קומה 17? זה נשמע לו מוכר. הוא צעד ברגל שפוף ועלוב, נכנס ללובי המפואר לחץ על כפתור המעלית. המספרים הדיגיטליים האדומים ריצדו לנגד עיניו. הדלת נפתחת ולעיניו משרדי "החונקים" בע"מ - מלווים בריבית. הם מחתימים אותו על כמה טפסים והוא יוצא עם 17,000 ש"ח שטרות במזומן. מהלך לאיטו במסדרון וחושב "כל זה יכול היה להיות שלי. אנצל את הזמן ואלמד מה קורה בבניין האדיר הזה". הוא עולה קומה אחר קומה .... יוקרתי ומרשים, אך הקומות העליונות פחות מאוכלסות, חסרות גימור. הוא מטפס לקומת הגג, פותח את דלת המעלית, וזו נטרקת בעוצמה. הוא מנסה לפתוח אך זה בלתי אפשרי. על הגג הרחב ישנם עדיין חוטי ברזל, צינורות חשמל ומסמרים. שלומי שולץ תקוע על הגג, מבוהל. השמש נוטה לשקוע. הוא ניגש למעקה וצועק "הצילו!!!", אנשים קטנים למטה לא שומעים. "הצילו!!!", המכוניות נראות כמו קופסאות גפרורים.

"אני עלול למות כאן, מרעב ומקור", נחרד. העניות כפתה עליו לוותר על מכשיר הפלאפון. לפתע נצנץ במוחו רעיון. הוא שלף מכיסו שטר בן 100 ש"ח וזרקו. "האיש שימצא את השטר, בוודאי ירים את עיניו השמיימה, ויבחין בי". לא ולא. זרק שטר ועוד אחד האנשים מרימים אך לא מביטים למעלה. "חיי חשובים מכסף" נבהל. הוא שלף את החפיסה כולה והעיפה באוויר. להקת שטרות ריחפה באוויר , והתפזרה. הכל נאסף , אך אף עובר ושב לא הביט למעלה. "אני אמות על הגג" נרעש שולץ השבור. ורעיון נוסף צץ במוחו. הוא הרים חופן אבני חצץ והשליך מטה. האבנים החדות פגעו בעוברים ושבים. הולך רגל נפצע בראשו וצעק "יש שם מחבל, הצילו!!!" שלומי הבחין שעיניהם מופנות מעלה והשליך עוד חופן, ועוד חופן. "יש שם מטורף , סכנת חיים!!!" עשרות ידיים הונפו למעלה.

שתי ניידות עם סירנה מחרישת אוזניים הופיעו. ארבעה שוטרים עלו במעלית, פרצו לקומת הגג והחלו לחבוט במיודענו, וקשרו ידיו באזיקים. חבול ופצוע ירד עימם שולץ לכוון לובי הבניין, עיניו לחות מדמע. "אני לא פושע אדוני השוטר... נקלעתי למצוקה... רחם עליי".

למזלו השוטרים האמינו לו, ולאחר שבדקו את תעודת הזיהוי שלו הניחוהו לנפשו בלובי. שלומי השבור והרצוץ התיישב בכורסה , כולו שואף ונושף. ועשה חשבון נפש. "אני אמנם פרעה קטן, אבל יש אלוקים!!!" זעקה נשמתו המיוסרת. כאשר האלוקים נתן לי כסף והצלחות, לא הבטתי למעלה, לא אמרתי תודה להשם, כי כנראה כשמצליחים שוכחים מה מקור ההצלחות. והנה עכשיו, כשנפלתי מנכסי, עני ורש, מוכה בכל גופי, התעוררתי לגלות אותך אבא שבשמיים. תודה אבא שבשמיים שהאבנים המתוקות שלך שבאו מן השמיים עוררו אותי. תודה על כל ההצלחות שבעבר, ובעיקר תודה על ההווה, שבו ההצלחה הכי גדולה, שאני מכיר אותך. תודה".

בהליכה איטית שנמשכה שעה , אך רווי בשמחה, נכנס המאמין הגדול והמאובק לביתו. "יש אלוקים" לחש שלומי לעברה של אשתו "יש אלוקים". "כן אני יודעת, לפני כשעה התקשר לכאן המתווך הרומני חגירוב, וסיפר שממשלת רומניה הפשירה את הקרקע , והעסקים התחילו לרוץ".

שלומי שולץ הביט למעלה דרך החלון וכמו אותו פרעה קדמוני שצעק בלב ים סוף "מי כמוכה", בלי דגש בכף, "מי כמוכה באלים ה'" עם דגש בכף, הוא למד על בשרו פרק של אמונה.

                                           מיקרוסקופ אל הלב

בואו נדבר על עצמנו. איננו קשי עורף כמו שלומי שולץ בסיפור לעיל. אך כמה מוכרת לנו קשיות העורף הפנימית שלנו. זו שמונעת מעמנו להתרומם, להשיג הצלחות רוחניות , ולהרגיש שלוות הנפש ואור זורח בלב.

"ואני אקשה את לב פרעה". מדוע הקב"ה מודיע למשה על התערבותו בנטילת הבחירה החופשית מהמלך המצרי? זה הגון ? הלא אם לא הייתה ניטלת ממנו הבחירה , ללא ספק שפרעה היה מתרצה ומשלח את בני ישראל ממצרים.

גם אם נסביר שנטילת הבחירה מפרעה , הייתה כדי לגלות לישראל את שליטת ה' באיתני הטבע "והרביתי את  אותתי ואת מופתי בארץ מצרים" למה על חשבונו של פרעה? וכי חסר לקב"ה אפשרויות גילוי אחרות?

בואו נחדור עם עדשת המיקרוסקופ הרוחני לעומק נוסף. למדונו חכמי הסוד והמוסר שלתורה יש פשט, אך זו רק שכבה עליונה. מתחתיה מסתתרים עומקי הדרש הרמז והסוד, והם למעשה חושפים בפנינו כי פרשיות התורה קשורות אלינו. בנו יש את פרעה , ואת משה ואת אהרון. אדם שמביט בעצמו בעין רוחנית טהורה יגלה כי פרשיות התורה נוגעות לתכונות נפשו, מאווייו חלומותיו ייסוריו מכאוביו דמעותיו ושמחותיו.

ננסה להבהיר את התמונה. נתבונן במאמר חז"ל: "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי" (קידושין מ'), הכיצד? הלא אם יודע הוא שיש בו הרבה יותר עבירות מזכויות, כיצד יווצר איזון ? אלא שמן השמיים בנו באדם מערכת פנימית, שמאזנת את עצמה בין טוב לרע איזון מוחלט. אם אדם מרבה טוב, שופע חסד ונתינה, אוטומטית מתעצמת בחינת הרע שבו. והרע הוא הרצון לקבל, להשיג, ולהיות עסוק באהבה עצמית ותענוגותיה. יהודי מעיין בספר קדוש, או שומע שיעור מוסר מפיו של רב חשוב, זה מעורר אותו. יש בו תשוקה אדירה להתעלות... אך לא! לפתע פורצת מתוכו איזו תאווה רעה, הוא נופל בראייה אסורה, בשמיעה לא טובה. הוא מתייסר , הוא מתחבט, למה אתה עושה לי את זה, אבינו שבשמיים "כדי לאזן את הבחירה שלך בני", משיב ה'.

מסבירים חז"ל - "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", מדוע? כי תחושת ההחמצה הזו מסייעת בעדו להיות מקושר בתמידות לבוראו. כל הזמן להתפלל אליו, להתחנן לסיעתא דישמיא. ומאידך כשאדם חש את תחושת הכישלון והחידלון הוא הופך לכלי מתאים להשפיע לתוכו מן שמיא, את האורות השייכים לנשמתו. וכפי דברי הרבי מקוצק "אין דבר שלם מלב שבור", כלומר הלב השבור, הוא כלי שראוי למלאו בשלמות.שבור ממש. כך אנו חייבים לחוש,בדרכנו אל הפסגה הרוחנית.

                             הרחבת הזווית

בזוהר מכונה משה - "רעיא מהימנא", כי רעה את ישראל ע"פ עקרונות האמונה. נטיות האמונה בקרבנו, זו בחינת משה רבנו. "אהרון כהנא רבא אוהב שלום ורודף שלום" הוא בחינת הכוח הפנימי שלנו הרוצה להתחסד, לאהוב, לקרב.

לעומתם פרעה, אותיות "הערף" . זו קשיות העורף שבנו, הנטייה לאהוב את עצמנו, אני ואפסי עוד, כוחי ועוצם ידי, "האני" הפרעוני כמרכז העולם. ומה זו "טומאת מצרים" ? זו צרות העין וערלת הלב המקננת בתוכנו.

כן, בתוך נפש האדם ובין חדרי הלב, מתרחשות מערכות אדירות של מאבקים ומלחמות בין פרעה הרוחני למשה ואהרון הרוחניים, כדי להיחלץ מטומאת מצרים, מן המצר של המידות הגרועות , אל השפע של האור, לגאולה השלמה.

הקב"ה מקשה את לב פרעה הפנימי, כדי שנזעק. "ותעל שוועתם השמימה". אין כאן גן של שושנים, אין זילוף במי וורדים, יש קרב ועוד קרב, על מנת להשתחרר מעבדות מצרים האישית, כדי לגלות ולזכות באוצרות הגנוזים שבליבנו, אוצרות נפלאים שעדיין מכוסים בקליפות, ורוע סמיך.

מה עושים, איך נחלצים מביצת פרעה הטובענית?

"והרביתי את אותתי ואת מופתי", יש לדעת כי "אותתי" אלו הן האותיות שבתורה. אותיות התורה צופנות בחובן את הכלים ואת הרצון העז לזכות לאורו של בוראנו. וכן, גם את האור עצמו.

לימוד התורה, מילות התפילות, הן מנופי ההצלה מתוך ביצת האנוכיות הפרעונית והטובענית - "וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם"

קחו אותות אלו, קרי אותיות התורה, אמצו אותם אל לבכם , שננו אותן, דברו אותן, התחברו לרבנים ולספרי קודש המדברים על הדרך הנכונה והעולה אל בית ה', ומובטח הדבר, שבסופו של יום, הניצחון בוא יבוא. וכשם שעם ישראל יצא מגלות לגאולה, נזכה כעם ,וכן כל יחיד ויחיד ,לגאולה הפרטית שלו.