א) אנשים תוקפים אותי – מדוע אני כ”כ הרבה מקטרג על עם ישראל, וחושף את מומיו, למה לא ללכת בדרך של רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, שהיה בכל עת מסנגר ומוצא זכויות בעם ישראל? מדוע לא להסתכל על חצי הכוס המלאה, וישנה כזו, יש מעשים יפים, ויש אכפתיות ויש אהבה, ויש פה ושם אחדות, יש נפש אלוקית בכל איש ואישה, מדוע לא להסתכל עליה, אלא להסתכל על הנפש הבהמית?
ב) שאלתי היא – אם הכל כ”כ ורוד, למה יש כ”כ הרבה יסורים ובעיות? מדוע כיכר השבת מדווח שהנשירה מן הישיבות התגברה פי ארבעה? מדוע כ”כ הרבה מחלות נפש? מדוע הערבים רוצים להשמידנו? מדוע כ”כ הרבה גירושין? מדוע רוצים לבטל את השבת קודש שלנו, ולבטל את החינוך היהודי הערכי? אם יש יסורים, סימן שיש כשל במערכת. האם לא כדאי לנסות לחשוף את הכשל, בכדי להבריא את החברה?
ג) שאלה זו דומה למצב שיש אנשים חולי סרטן קטלני, ויש לי תרופה, אולם הם אינם רוצים לשמוע ממני, ולקבל ממני דבר. נסיונות שכנוע אינם עוזרים, ברור א”כ שאנסה לקטול אותם, לא מפני שאני חפץ במותם, אלא מפני שאני מרחם עליהם, וחפץ בחייהם. אנסה להיכנס בהם בכל צורה אפשרית, בכדי להוכיח להם שהם מסובבים אסון כבד לעצמם ולאחרים, שהרי הם בעלי משפחות, וקשורים חברתית.
ד) ומדוע אני חוזר וקוטל את העולם הדתי חרדי? מדוע הם כ”כ מפריעים לי? תשובה: כאשר אני נמצא עם גברים ונשים מן המגזר ההוא, ודאי שאינני קוטל אותם כלל, כי אני מצווה לאהוב את בניו ובנותיו של הקב”ה. ואני מרגיש חביבות ואהבה כלפי כל אדם ישראלי. ובאמת הם יקרים ונפלאים מאד, כל אחד ואחת.
ה) אבל עקרונות צריך לברר, ולגבי עקרונות צריך לתקוף ולמחות אם הם אינם נכונים. אין בזה שום רע לברר עקרונות, ולהתריע לגביהם, אין בזה שום שנאת ישראל. ולדעתי זו ממש מצוה לברר את ההבדלים בין זהות יהודית לפי הדבוקים בחיצוניות היהדות, לבין הגדרת זהות יהודית לפי הדבוקים בפנימיות התורה. כי יש פערים ממש עצומים, בכל מושג ומושג, למשל: הגדרת המושג “תורה” הוא אחר לגמרי לפי חיצוניות התורה, בשונה לחלוטין מפנימיות התורה. וכך כל מושג ומושג מתפרש אחרת לפי אלו ב’ זויות הסתכלות.
ו) אבל לפעמים אני חוטא בכעס ורוגז אין סופיים, כאשר אני נתקל בגאוה קשה של אנשים חרדים, או דתיים לאומים, (אין הבדל ביניהם, אלא בענין הלאומיות ומדינת ישראל, אבל בענין הגאוה אין הבדל), שני הסוגים הללו סבורים שהם יודעים מהי יהדות. ולמעשה הם בורים ועמי הארצות גמורים, כולל הרבנים שלהם. כי מי שאינו עוסק בחכמת הקבלה ובפנימיות התורה, אין לו מושג כלל ביהדות, אלא רק מבחוץ באופן שטחי ורדוד ביותר. כך יתכן שיהיו תלמידי חכמים בקיאים לחלוטין בגמרא והלכה, אבל אין להם שום מושג בעצמות היהדות. הגאוה שלהם מרתיחה אותי לחלוטין, מטעם שהם גוררים את עם ישראל לשאול תחתיות, ועוד מתנשאים על כולם, בהציגם את עצמם כבעלי בתים היחידים בידיעת היהדות, מורים הוראות, נותנים פקודות, מציגים דעות, בעוד שהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מידיעת האמת. ואז אני מוכרח לתקוף, אינני יכול לשבת נוכח עוולה ותרמית זו. אדרבא, יבוא העם וישפוט, דברי מי יש בהם יותר טעם, דברי אנשי הפשט, או דברי אנשי הפנימיות, המביאים את דעותיהם מן הזהר הקדוש.
ז) גם במקרה זה אין לתקוף אישית, כי אף אחד לא באמת אשם, מטעם שאנשים אלו חונכו כך, והם קרבן של מערכת החינוך שלהם, שנמשכת מקדמת דנא מפשט התורה, שכולו רדוד ביותר, וכבר אמרו בגמרא – “הושיבני במחשכים” זה תלמוד בבלי. בסיכומו של דבר, יש לדון את כולם לכף זכות, אבל לחשוף את העקרונות האמיתיים של היהדות, והבוחר יבחר.
