מוצאים את הזמן להשקיע גם באשה ובילדים, כפי הצורך והענין. ברור שהמצב האופטימלי הוא שהאשה עצמה תבין שמקומו של הגבר הוא בעיקר בבית המדרש, כפי שהגמ’ (ברכות י”ז ע”א) אומרת: “אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי מדרשא. ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן”. פירוש: זכותן של הנשים היא בכך שדואגות שבניהן ובעליהן יעסקו בתורה ובתפילה בבית המדרש, ומוכנות אפילו שבעליהן ילכו ללמוד בעיר אחרת. בדומה לסיפור הידוע עם רבי עקיבא ורחל, שהסכימה שילך מן הבית לעשרים וארבע שנים, ובלבד שיעסוק בתורה, וכו’ עד”ז.

ובאם אין את המצב האופטימלי, אלא שיש דרישות שונות, צריכים לבוא לעמק השוה, באופן שכל הצדדים יהיו מרוצים. ובעיקר לקיים את מאמר חז”ל: אוהבה כגופו, ומכבדה יותר מגופו. וכן לענין הילדים, צריכים למצוא את הזמן לחינוכם. זמן טוב לכך הוא בשבתות וימים טובים, כאשר הדעת פנויה ושקטה.

בידידות אברהם מרדכי גוטליב