בס”ד
וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל אַהֲרֹ֖ן בְּהֹ֣ר הָהָ֑ר עַל גְּב֥וּל אֶֽרֶץ אֱד֖וֹם לֵאמֹֽר׃ יֵֽאָסֵ֤ף אַֽהֲרֹן֙ אֶל עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר מְרִיתֶ֥ם אֶת פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה׃ קַ֚ח אֶֽת אַהֲרֹ֔ן וְאֶת אֶלְעָזָ֖ר בְּנ֑וֹ וְהַ֥עַל אֹתָ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃ וְהַפְשֵׁ֤ט אֶֽת אַהֲרֹן֙ אֶת בְּגָדָ֔יו וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם אֶת אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֑וֹ וְאַֽהֲרֹ֥ן יֵֽאָסֵ֖ף וּמֵ֥ת שָֽׁם׃ וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶל הֹ֣ר הָהָ֔ר לְעֵינֵ֖י כָּל הָֽעֵדָֽה׃ וַיַּפְשֵׁט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶֽת אַהֲרֹ֜ן אֶת בְּגָדָ֗יו וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֶת אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֔וֹ וַיָּ֧מָת אַֽהֲרֹ֛ן שָׁ֖ם בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה וְאֶלְעָזָ֖ר מִן הָהָֽר׃ וַיִּרְאוּ֙ כָּל הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַֽהֲרֹ֑ן וַיִּבְכּ֤וּ אֶֽת אַהֲרֹן֙ שְׁלֹשִׁ֣ים י֔וֹם כֹּ֖ל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: (במדבר כ, כג-כט)
וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַֽעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָֽאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֨חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי׃ (שם כ”א, א)
מסביר הזוה”ק : אהרן הכהן היה מידת החסד הכללית שבעם ישראל, הוא לימד את דרך החסד לכל עם ישראל. אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום, והיה מלמד לכל הבריות ללכת בדרך של שלום, של אחוה, של “ואהבת לרעך כמוך”. ממשיל הזוה”ק משל: כאשר הכנעני ראה שאהרן מת – “וירא כי בא ישראל דרך האתרים”, אומר הזוה”ק: כמו אדם שחסרה לו יד, או שידו נשברה, אז הוא צריך לסמוך את עצמו בכל אתר ואתר, בכל מקום הוא צריך להיסמך. כך כאשר נשברה יד ימין של ישראל שהיא יד החסד – אהרן הכהן, אז היו ישראל כאדם שאיבד את ידו שצריך להיסמך. והסביר מורנו ורבנו ה”ברכת שלום” זי”ע: מידת החסד הולכת בשני נתיבים – מידת החסד כפשוטה בבחי’ “ואהבת לרעך כמוך”, כאשר האדם משתדל לעשות חסד עם חבריו, עם הסובב אותו, עם הזולת, ומידת החסד בין אדם למקום, כאשר האדם רוצה לעבוד את ה’ לא בכדי לקבל תשלומים, אלא עמ”נ להשפיע נח”ר ליוצרו. והערובה לכך היא דרך האמונה, דכיוון שהקב”ה נסתר ואינו מגולה, זהו בטחון שלא נעבוד את ה’ מצד האהבה העצמית שלנו. אלא אם כן נקבל עלינו את העבודה בדרך ההסתרה, אז בודאי נבוא לדביקות ה’, שלא מתוך האהבה העצמית שלנו, שלא מתוך הרצון לקבל הנאה ותענוג. וזו היתה מידתו של אהרן איש החסד.
כאשר הכנעני ראה שמידת החסד נשברה בעם ישראל, הוא ראה שישראל הולך דרך האתרים, “כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָֽאֲתָרִ֑ים“, כאדם שסומך את עצמו בכל אתר ואתר, פירוש: שמחפש הבנות שכליות והגיון בכל דבר ודבר, אבל הוא לא יכול ללכת בדרך האמונה, בדרך של “זאת חוקת התורה”, לעבוד את ה’ למעלה מדעת וטעם. אז בא הכנעני “וַיִּ֥שְׁבְּ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי“, הוא כבר שבה שבי מעם ישראל, הוא כבר השתלט ולקח חלקות מעם ישראל לרשותו.
וכך דברי הזוה”ק בפרשת חוקת: בשעה שאמר הקב”ה למשה “יֵֽאָסֵ֤ף אַֽהֲרֹן֙ אֶל עַמָּ֔יו“, נחלש כוחו, משה היה המנהיג הכללי של עם ישראל, נחלש כוחו של משה, וידע שנשברה זרוע הימין שלו שהיא החסד, ונזדעזע כל גופו. ז”א: מיתתו של אהרן היוותה משבר כללי לכל עם ישראל, זו לא היתה הסתלקות של מנהיג ותו לא, כמו היום שאחד מסתלק אז השני מחליף אותו, לא, כאן נשברה מידת החסד, היתה זאת הסתלקות של מידת החסד, עד כדי כך שמיד אח”כ בא הכנעני להילחם עם ישראל, כי היה בטוח בכוחו. וכל זה אנו יכולים ללמוד בתוך עצמנו, בתוך גופנו. לא בתור מאורעות היסטוריים. כל זמן שאנו הולכים במידת החסד, במידת האמונה בה’, אזי אנחנו בטוחים מכל הקושיות של היצר הרע שבתוכנו. אבל אם מידת החסד מסתלקת, היצר הרע פורץ ושובר ולוקח לרשותו את הכל.
בשעה שאמר הקב”ה למשה “יֵֽאָסֵ֤ף אַֽהֲרֹן֙ אֶל עַמָּ֔יו“ נחלש כוחו וידע שנשברה זרוע הימין שלו שהיא החסד, ונזדעזע כל גופו, כיוון שאמר “קַ֚ח אֶֽת אַהֲרֹ֔ן וְאֶת אֶלְעָזָ֖ר בְּנ֑וֹ” אמר לו הקב”ה: משה, הרי זרוע אחת השארתי לך. ז”א, אני נותן לך את אלעזר במקום אהרן, אבל כנראה שה”במקום” הזה, לא היה בדיוק אותו הדבר. “הפשט את אהרן… ואהרן יאסף”, הרי אלעזר יהיה אצלך הימין תחת אביו, אבל אומר הזוה”ק: עם כל זה לא מילא מקום כאביו. ז”א, הוא לא היה יכול להחדיר את מידת החסד, את אהבת הזולת, כפי שהחדיר אהרן בתוך הגוף הכללי של ישראל, שהרי ענני היקר הסתלקו בזמן פטירתו של אהרן. ומדוע היה צריך לקחתו “לעיני כל העדה”, מדוע היה צריך להיות זאת לעיני כולם, כפי שאומר הפס’ “וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶל הֹ֣ר הָהָ֔ר לְעֵינֵ֖י כָּל הָֽעֵדָֽה“? מסביר הזוה”ק: משום שאהרן היה אהובו של העם יותר מהכל, ולא יאמרו שמת ע”י משה. ומשה משך את אהרן בדברים עד שעלו אל ההר, וכל ישראל היו רואים בשעה שהפשיט משה לבושי אהרן והלבישם לאלעזר. ומדוע משה פשט את בגדיו? אלא שהלביש את אהרן בשעה שעלה לכהונה כפי שכתוב “וילבש משה את אהרן את בגדיו”, וכתוב: “וילבש אותו את המעיל”, וע”כ משה הסיר מאהרן מה שנתן לו. והקב”ה הסיר ממנו מה שנתן לו, דהיינו, את נשמתו של אהרן, ושניהם הפשיטו את אהרן מכל. משה הסיר מה שבחוץ והקב”ה הסיר מה שבפנים, וכל עוד שלא הסיר משה, הקב”ה לא הסיר. אשרי חלקו של משה, אשרי חלקם של הצדיקים שהקב”ה רוצה בכבודם, כי התקין הקב”ה מיטה ומנורה של זהב המאירה אותה, המנורה שהיה מדליק אהרן פעמיים בכל יום. ואחרי זה סתמו את פי המערה “וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה וְאֶלְעָזָ֖ר“.
א”כ אנו רואים בדברים הנשגבים הללו של הזוה”ק, את פטירתו של אהרן הכהן, אהרן הוא מידת החסד והאמונה, כאשר נפטר אהרן היה זה זעזוע לכל עם ישראל באופן כללי. כאשר מסתלקת מידת החסד והאמונה מהאדם, זהו משבר בכל עבודת ה’ של האדם. אז יש מקום ליצר הרע לבוא עם כל הקושיות שלו ולשבות ממנו שבי. לכן האדם צריך להיזהר, לתת לתשומת לבו, שהדרך העיקרית שצריך ללכת בה, היא הדרך של אהבת הזולת, של אמונה למעלה מהדעת ושל אהבת השי”ת.
