בס”ד
“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. וַיֹּאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ–הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה” (שמות, ל”ג, י”ב-ט”ז)
“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה” – צריך לעלות את עם ישראל. יש כאן פרויקט, יש משימה, צריך לעלות את עם ישראל. כל אחד ואחד צריך לעלות את בחינת ישראל שבו. “וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם -מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי”. צריך עזרה ובלי עזרה אי אפשר כי הם “עם קשה עורף” – משה רבנו שואל את הקב”ה “וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי”, מי יעזור לי לעלות את העם הזה? – מצד הפשט הכוונה לעלות אותם לארץ ישראל, אבל אם מדברים על הבחינה הרוחנית, כל אחד ואחד צריך לעלות את בחינת ישראל שבו, את הנשמה הנסתרת שבו שהיא נעלמת, אותה צריך לעלות למעלה, כי מה ששולט בנו זה בחינת אומות העולם ולא בחינת ישראל. אנחנו מחפשים ליהנות מהבוקר עד הערב מהחיים, אותנו מעניין ליהנות כמו חיות ובהמות, ואילו בחינת ישראל היא בחינת הנשמה שבאדם, האמונה בבורא, הרצון להשפיע, הרצון להיטיב. צריך לעלות את הנשמה למעלה, היא נעלמת. משה רבנו שואל את מי אתה שולח איתי? “וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי” – מה פירוש “יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם”? – רש”י במקום: הרי כתוב “הנה אנכי שולח מלאך” ומה פירוש שאומר משה “וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי” – נשלח מלאך לעזור לך. אין זו הודעה שאני חפץ בה, זו לא הודעה בשבילי, אין אני חפץ בהודעה כזאת. מה המשמעות מלאך? – שליח, אומר משה רבנו שבשביל לעלות את עם ישראל, בכדי שעם ישראל ישלוט באדם, כדי שהאידיאולוגיה הישראלית תשלוט בעם ישראל, צריך אותך הקב”ה בכבודו ובעצמו – לא מלאך. “וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם” הכרתיך משאר בני האדם. שם זה חשיבות. אומר רבנו “בעל-הסולם”: מצד פנימיות התורה, מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. זאת אומרת, שם מורה על השגה. מיהו זה המשיג השגות? – הכלי שבאדם משיג את התענוג, את האור. הוא נותן שמות על פי מה שהוא משיג. אם הקב”ה אומר “יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם” פירושו של דבר שהקב”ה אומר, אני מתלבש בכלי שלך. עניין של ידיעה מורה על דביקות, ככתוב “ואדם ידע את חוה”, אם כן המושג “יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם” מורה שאני דבוק ומחובר בך בשם. שם זה הכלי, הכלי נותן שמות לאור העליון לפי השגתו. אומר משה רבנו אם אתה אמרת “יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם”, כלומר, שאתה מחובר איתי בחיבור גדול. ועוד אמרת: “וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי” שאני משה רבנו מוצא חן בעינך הקב”ה, אם כן אני צריך שאתה תעזור לי לעלות את עם ישראל. “וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ” – אני רוצה שאתה תודיע לי את הדרכים שאתה מנהיג את העולם למען אמצא חן בעיניך, “וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה” – למה אני צריך שאתה תודיע לי את דרכך, ולמה אני צריך קרבה כל כך גדולה אליך, למה אני צריך מציאת חן בעיניך? – כל זה מראה שה’ יתברך משפיע את הודאת אלוקותו למשה רבנו. שואל משה רבנו למה לי כל זה “כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה” תביט וראה כי עמך הגוי הזה צריך ישועה. זה נכון גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה פנימית, כל עם ישראל בכללו וזה נכון לגבי כל אחד מעם ישראל. כולנו צריכים ישועה גדולה, כולנו צריכים שיאיר לנו אור ה’, שייתן לנו את הכוח להאמין בו וללכת בדרך ההשפעה ולהתבטל אליו.
אומרים חז”ל: יש שתי דרכים, יש את דרך התורה ויש את דרך הייסורים. אם אנחנו הולכים בדרך תורה ומצוות ומשתדלים להידבק באור העליון ולהשתנות, אז זה טוב. מעסק התורה אנחנו צריכים להמשיך אור אלוקי, צריך להמשיך אמונה וצריכים להמשיך את הכוחות לבטל את עצמנו בפני אלוקים ואדם. אם זה קורה – זה טוב, ואם לא – “אני מעמיד עליכם מלך כהמן” – הקב”ה שולח ייסורים לאדם, שולח ייסורים לעם ישראל. יש כל מיני ייסורים, יש ייסורים פרטיים כמו: מחלות גוף, מחלות נפש, בעיות כלכליות ועוד, כל זה בא מאת ה’ יתברך, כדי שהאדם ידע שהוא צריך לחבר את עצמו לה’ ושהוא לא יכול לבד. לאדם נדמה שהוא מסוגל, כל אחד מרגיש את עצמו חזק ומסוגל, והקב”ה רק רוצה להודיע לאדם שאתה כלום והכל זה רק הבורא, אתה צריך להיכנע לבורא, לבטל את עצמך בפני הבורא וללכת בדרך התורה, העבודה והמצוות.
המצוקות שמגיעות לאדם כולן רק כדי לקרב אותו לה’. יש את המצוקות הלאומיות, יש את הבעיות הבטחוניות, יש בעיות כלכליות, אויבים מבית ומבחוץ “אני מעמיד עליכם מלך כהמן” – המן היה בפרס, פרס זה איראן. יש לנו היום המן באיראן שמאוד שוקד לייצר פצצות אטומיות ומודיע קבל עם ועדה שאת הישות הציונית צריך להשמיד ולמחוק מעל פני האדמה, כי היא מהווה בעיה גלובלית לכל האזור כאן. יש בעיות בטחוניות ומי מביא את הבעיות הללו?- הקב”ה בלבד, זה לא צומח לבד וזה לא במקרה. כל הסכסוך ישראלי-ערבי הכל בא מאת ה’ כדי שהאדם ידע שהוא צריך את הבורא, הוא חייב ללכת בדרכי הבורא. יותר מזה, בכל אדם יש יהודי וגוי, הגוי שבכל אדם הוא מבחינת הרצל”ק. כשהגוי הפנימי שולט על הישראל שבאדם זה קורה גם בחוץ, גם בחיצוניות, אומות העולם שולטות עלינו מקיזות דם בתוך הנשמה היהודית. יש בעיות בטחוניות, בעיות כלכליות, בעיות חברתיות, בעיות חינוך בארץ, וכולן כולן מהסיבה שאין אנו הולכים באמת בדרך ה’ יתברך.
“וַיֹּאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ” – עונה הקב”ה למשה ואומר לו “פָּנַי יֵלֵכוּ“, פני אליך, הפנים שלי ילכו איתך. הפנים זה הגילוי, וַהֲנִחֹתִי לָךְ – ואז תבוא אל המנוחה. בזמן שפני ה’ מתגלים באדם, כשהאדם מרגיש שה’ יתברך הוא הטוב והמיטיב הוא מגיע למנוחה. הוא יודע שכל הצרות שיש לו זה הכל רק מאת ה’ כדי לקרב אותו. כשהוא זורק את כל השטויות, אז באמת הוא מנסה ללכת בדרך התורה והמצוות ולתקן את עצמו. “וַיֹּאמֶר אֵלָיו” – משה רבנו כאילו מזהיר את הקב”ה אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה” – אם הפנים שלך לא הולכים עם כל אדם ואדם ועם עם ישראל בכללו, כלומר אם המציאות האלוקית לא מתגלה – “אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה”, אנחנו לא יכולים לעלות, אנחנו נישאר למטה. “וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ” – במה יוכר שעם ישראל הוא העם הנבחר? “הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ” – רק בכך שאתה הקב”ה הולך עם ישראל ניכר שהוא העם הנבחר, ופירושו של הדבר, שהמציאות האלוקית מגולה אצל האדם בכל מצב. “וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה” –נבדלנו מכל העמים אשר על פני האדמה, רק בנקודה הזאת שיש לנו קשר איתך, שאנחנו מרגישים שאתה הולך איתנו, ושהמציאות האלוקית נמצאת בכל מקום, גם אצל אומות העולם. המציאות האלוקית היא זאת שמפעילה את הדומם, את הצומח, את החי ואת המדבר. כל החיות, כל הכוח וכל האנרגיה מקורם באלוקות. אבל הנקודה היא שהדומם, הצומח והחי לא מרגישים שיש בורא שמחייה אותם, אין להם את הכלים להרגיש את זה. וגם במדבר יש בחינת אומות העולם שלא מייחסים את החיות שלהם לבורא העולם, רק ישראל מייחסים את החיות שיש להם לבורא עולם, וזה הפירוש “בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ“. שאנחנו מרגישים שאתה הולך עם כולם, רק אנחנו מרגישים בזה. לכן משה רבנו מסכם ומבקש מהקב”ה שפני ה’ יהיו מגולים אצלו ואצל כולם. זה מה שאנחנו צריכים לבקש, כל אחד וכל אחת, כל איש וכל אישה. אנחנו חיים במציאות הארץ הישראלית כאן ובחו”ל וכל אחד עם הבעיות שלו. אנחנו צריכים לדעת שהקדנציה לא ארוכה, נותנים לנו את תקציב החיים שלנו ואנחנו צריכים להשתדל לזרוק את כל השטויות הגשמיות, כי מזה לא יצא הרבה, אלא לחפש את פני ה’ הנמצאים בכל אדם ובכל איש ואישה. זה נמצא אצל כל אחד, כי זה החלק האולק’ ממעל הנמצא אצל כולם, רק צריך לגלות את זה. על כן, נתן לנו הקב”ה את התורה ואת המצוות כדי שנוכל לגלות את הנשמה האלוקית ולראות שפניו של הקב”ה נמצאים איתנו. על ידי כך, נוכל לעלות ולמקד את החיים שלנו בקשר עם הבורא, על ידי האמונה, על ידי קיום המצוות, על ידי “ואהבת לרעך כמוך ואהבת את ה’ אלוקיך” – על ידי כל אלו נוכל לעלות.
(תשע”ג)
