בסד
(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:
(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה:
(ז) יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:
(ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה:
(ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה:
הדברים אינם ברורים, הלא הקב”ה אמר לאברהם: “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך”, וכעת אומר לעבדו אליעזר, שיקח אשה לבנו דוקא מן המקום שאמרו לו להסתלק משם? ומארץ ישראל אסור לקחת אשה לבנו ליצחק, הלא ארץ ישראל היא ארץ הקודש?
ויל”ו שהדברים נאמרים באופן פרטני, המתיחס לתכונת אברהם ויצחק, דהנה אברהם הוא תכונת החסד, הרצון להשפיע, והאמונה, וע”כ ברור שצריך להסתלק ממולדתו שהיא אור כשדים, דאור הוא בחי’ אש, ואש מורה על בעירת אש התאווה והיצרים, לכן ברור מדוע היה צריך להסתלק משם, כי זה הפך בחינתו עצמו.
אבל יצחק הוא בחי’ קו שמאל, הרצון לקבל הנאה ותענוג, היצרים והתאוות, ולכן צריך לקחת אשה ליצחק דוקא משם. דהנה הזכר הוא הנושא לאור – הנשמה, והנקבה היא הכלי והעביות, ולכן האשה המיועדת ליצחק, שהיא הכלי הנושא לרצון לקבל, צריך להיות דוקא מאור כשדים, ולא מארץ הקודש, שהיא רצונות דהשפעה.
ואם נדייק אזי אמר לו “ולא תיקח אשה לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי יושב בקרבו”. כי ארץ ישראל היא רצון להשפיע, והכנעני הוא קליפה הקשורה לרצון להשפיע, דידוע אשר ימין בלי שמאל הוא קליפה. והכנעני הוא לשון כניעה וביטול, שהוא צורה של רצון להשפיע, דכיון שהאדם רוצה להשפיע לה’, אזי הוא מבטל את עצמו לפניו. אולם מצד שני, יש באדם גם בחי’ שמאל, דהיינו הרצונות דקבלה, ואם האדם אינו נותן ביטוי לרצונות דקבלה, אלא רק לרצונות דהשפעה, ורק לביטול לזולת, הרי זו קליפה, כי הרצון להיטיב לנבראיו רוצה שהאדם גם יקבל, לא רק ישפיע.
וזהו שאברהם אומר “אשר אנכי בקרבו”, רצ”ל שהקליפה הזו דוגלת ב”אנכי הוי”ה אלקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים”, שהיא הדיברה הראשונה, המייצגת את אהבת ה’, והקליפה הזו דוגלת באהבה ללא יראה, בהשפעה ללא קבלה, ולכן לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני, כי אין זה מתאים לנשמת יצחק, אלא יצחק צריך אשה דוקא מאור כשדים.
(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן, זה קנה חכמה, מבחי’ הגדלות דקו ימין, חסד שעולה ונעשה לחכמה, בָּא בַּיָּמִים, בכל ספירות החסד, וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. היינו שהגיע לשלימות גמורה מצד תכונת נשמתו שהיא חסד. וכעת צריך לדאוג להשלמת ספירת הגבורה, שהיא נשמת בנו יצחק, ולכן צריך למצוא אשה ליצחק.
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, זה אליעזר, שהוא המלאך מטטרון שבעולמות בי”ע, שהוא הנושא לכל העביות והמסכים של נשמת אברהם, ולכן נק’ “זקן ביתו”, המורה על ספירת החכמה, כי בזמן הגדלות חסד עולה ונעשה חכמה, וכבר בארנו שזקן – זה קנה חכמה, וכן ביתו – “בחכמה יבנה בית. הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, כי הוא הנושא לעבודת המסכים, והאו”ח, שבלעדיהם אין אפשרות שיאיר אור דאברהם, שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי, במקום אבר המילה, רצה שישבע לו בחפץ של מצוה, ובאבר המילה קיים את ברית המילה, דהיינו את כריתת העורלה, שמסמלת את כריתת הרצון לקבל, ורוצה שילך לקחת אשה ליצחק מאור כשדים, אבל אשה שמסוגלת להתחבר לרעיון של כריתת העורלה.
מדוע אינו אומר לו לשים את ידו ולאחוז ביסוד, אלא אומר לו דוקא “תחת ירכי”, כי כוונתו לספירת ההוד שהיא ירך שמאל, ואינו אומר לו ירכַי, לשון רבים, אלא לשון יחיד, דהנה ספירת ההוד, היא מלכות הנושאת לרצון לקבל, ולכן מרמז לו שצריך לתקן את הרצון לקבל ע”י כריתת העורלה של היסוד.
(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, האחראי על המשפיע ועל המקבל, על האורות ועל הכלים, אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:
(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד: אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, כי היא שייכת מצד תכונתה לאור כשדים, דהיא רצון לקבל וקו שמאל, הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם, הרי גם הוא מצד נשמתו שייך לקו שמאל?
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: כי הדין מתחזק בשורשו, כלומר: אם הרצון לקבל מתחבר למדרגה שורשית של רצון לקבל, אזי הוא הולך ומתחזק. כידוע שאדם חילוני שרוצה לחזור בתשובה, צריך להתנתק מן השכונה והחברים שלו, אלא להיות יותר במקום תורה ומצוות, בכדי להצליח לתקן את עצמו.
(ז) יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. פירוש: אברהם אומר, אני עצמי, שאני שייך לספירת החסד, ה’ אמר לי להתנתק מן הרצון לקבל שהוא בית אבי, ונשבע לי לתת לי את הרצון להשפיע, שהוא ארץ ישראל, לפיכך גם לגבי יצחק, הגם שהוא שייך לרצון לקבל, ולכן אתה צריך להיעזר במלאך ה’, דהיינו בכוחות הנפש, ולקחת כלי ליצחק משם. מ”מ
(ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: כפי שהסברנו. “מלאכו לפניך” – לפניך בחי’ פנים, וגילוי אור ה’, הבא בכלים דקבלה. כוחות הנפש צריכים לעזור בלקיחת אשה מתאימה מאור כשדים.
(ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אומר הזה”ק – זה – לשון זכר, מורה על גילוי הבורא בכלים דקבלה. זאת לשון נקבה, מורה על כלים דהשפעה, ובחי’ אמונה. ולכן נשבע אליעזר על “הדבר הזה”, כלומר שישתדל להשיג אשה מתאימה ליצחק, שהוא בחי’ “הדבר הזה”.
