בס”ד
היונה חזרה עם עלה זית טרף בפיה, וחז”ל שואלים: למה דוקא עלה זית? שאמרה: מוטב “יהיו מזונותי מרורים כזית בידי הקב”ה, ואל יהיו מתוקים ומסורים בידי בשר ודם” (סנהדרין ק”ח ע״ב). משמעות הדברים – ידי הקב”ה הן ידיים של השפעה. כי יד מרמזת על תפיסה, ויש שתי תפיסות עולם שונות – תפיסת עולם תפיסת עולם של השפעה ותפיסת עולם של קבלה. תיכנסו לבתי מדרש שונים, יש שם אנשים שהפנים שלהם צהובות מרוב נחת. כי יש הרבה אנשים שיודעים שהעולם עומד עליהם, מפני שהם עוסקים בתורה ועוסקים במצוות, והם שלמים, ומרגישים שלמים, ומקרינים שלימות. אבל מי שהולך בדרך הזאת של ביטול הישות העצמית, ולעשות רק לשם שמים, מרגיש עצמו בשפלות רבה, כי זה נגד הטבע של האדם, ואינו יכול להצליח בה ללא סיעתא דשמיא. וכשהאדם הולך בדרך הזאת מראים לו משמים עד כמה שהוא שקוע בתוך אהבה עצמית, דהיות והוא רוצה לצאת מזה אז בשלב ראשון מראים לו עד כמה הוא שקוע בזה. משום שאי אפשר לצאת ממצב מסוים עד שלא יודעים בדיוק עד כמה שקועים בזה. נמצא, מי שבכלל לא רוצה לצאת מן האהבה העצמית, בכלל לא מראים לו עד כמה הוא שקוע בזה. זה דבר שרואים גם בגשמיות – למשל אדם שרוצה לצייר תמונה, לוקח מכחול וצבעים ומנסה לצייר, ואז הוא רואה עד כמה זה לא פשוט. אבל אחד שלא מצייר הוא לא יודע עד כמה קשה לצייר. נמשל: אדם שלא מנסה ללכת בדרך הזאת, הוא יכול למלמל מן הבוקר עד הערב שהכל עושה לשם ה’, אבל מי שלא מנסה ללכת בדרך הזאת ומנסה לבטל את עצמו כלפי חברים וכלפי הבורא, הוא לא יודע עד כמה הוא שקוע באהבה עצמית.
