בס”ד
בפרשת השבוע כתוב (דברים ט”ז, י”ח): “שופטים ושוטרים תתן לך בכל אחד משעריך אשר ה’ אלוקיך נותן לך לשבטיך”. הרבי זצ”ל פירש: בגשמיות, שופט מחליט מה צריך להיות, והשוטר דואג שזה יתבצע בפועל. ז”א, שופט נקרא בכוח ושוטר נקרא בפועל. א”כ אלו שני כוחות שנמצאים באדם, הכוח של ההחלטה – שבכל שלב ושלב שהאדם נמצא הוא צריך להחליט לאיזה כיוון הוא הולך, אם הוא לכיוון מה שמחייבת מלכות ה’, או הוא הולך לכיוון שמחייב מלך זקן וכסיל. וזה נקרא שופט – אדם צריך לשפוט מה הוא צריך לעשות. ואח”כ יש את השלב של הביצוע. לשני הדברים הללו צריך סיעתא דשמיא. כאשר אומרים “הבא להטהר מסייעין אותו”, זה הולך רק על שלב הביצוע, או שזה הולך גם על השלב של הבכח של ההחלטה? צריך סיוע גם על זה וגם על זה, כי השלב של ההחלטה, שאדם מברר לעצמו מהי האמת, ג”כ לא פשוט. הרבה פעמים הגוף של האדם מוליך אותו שולל בכל מיני תירוצים, כמו שחז”ל אמרו שלעיתים נדמה לו כתלמיד חכם, ולעיתים כגוי, ז”א: בכל פעם ופעם הגוף בא אליו בצורה אחרת, ולפעמים האדם לא מבחין אם זה בא מטעם מלכות ה’, או בא מטעם הרצון לקבל.
כמו שידוע סיפור שכבר סיפרתי כמה פעמים: פעם ישבו חבורה של חסידים בקוצק, ונודע להם שאחד מהחבורה גוסס, הולך למות, הלכו אליו כולם להיות עמו ברגעיו האחרונים. החברא קדישא הגיעו ואמרו לו שיגיד וידוי. אמר להם הגוסס: מה אתם חושבים, הרי זה בדיוק מה שהגוף שלי רוצה, כי הגוף שלי נותן לי להבין שאח”כ יגידו: אי חסיד, אי עניו, נסתלק בסילודין מתוך שמע ישראל, באחד יצאה נשמתו וכו’, אז הוא אמר לגוף שלו: אם אתה חושב שאני אתן לך את זה יש לך טעות גדולה, אני לא נותן לך את זה. ישבו חבורה של חסידים וסיפרו את הסיפור הזה, שכך היה המעשה, ואותו אחד שסיפר אמר: וכאן הבעל דבר תפס אותו. ז”א, עכשיו הוא נדמה בעיניו באמת כחסיד, כי הוא לא נכנע לבעל דבר. מכאן רואים שזה לא נגמר אף פעם.
וזה נקרא שופטים, השלב של ההחלטה מה צריך לחשוב, מה צריך להגיד, מה צריך לעשות ומה לא לעשות. לזה גם צריך חכמה גדולה. כל עניין עבודת ה’ זו חכמה עצומה. (וגם אם היה אותו אדם שבסיפור אומר זאת רק לעצמו, ולא היו עוד אנשים נוכחים, זה גם לא היה בסדר, כמו שהרבי מקוצק אמר שאדם יכול להתפלל ביער, ואין אף אדם במחיצתו, אבל מספיק שהדמיון שלו נמצא איתו, והוא כבר חושב שמן הסתם כל העצים נדהמים מהתפילה שלו…)
מספרים, שהלשינו על הרבי מרוז’ין שהוא מורד במלכות ברוסיה, והוא ישב 22 חודשים בכלא! הוא היה בסדר גודל של הרבי מקוצק רק לא באותו חבל ארץ, ואחרי שהוא יצא אמר: אני ישבתי שם ואמרתי ליצר הרע שלי: עכשיו אני רואה עד כמה שאתה טיפש, לכן קוראים לך מלך זקן וכסיל, כי מילא אני צריך להיות כאן, הלשינו עלי, אבל אתה למה צריך לבוא איתי לבית הכלא?… זה עניין שופטים.
ואח”כ יש שוטרים והם גם צריכים סיוע בודאי, דאפילו אם יש לאדם את ההחלטה הנכונה – מה הקב”ה רוצה שאעשה, אח”כ לעשות את זה, זה ג”כ לא פשוט, וזה שופטים ושוטרים – בכוח ובפועל. “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך“, ז”א: אדם צריך לתת שופטים ושוטרים “בכל שעריך”, מדוע בלשון רבים? הרבי זצ”ל הסביר כך: יש שני שערים א) שער המלך. ב) שער בית האסורים. בית האסורים ענינו – שאדם נמצא עוד לפני שנכנס למלך, בבית האסורים של הרצון לקבל שלו. ויש כאן וכאן שומרים, השומרים של בית האסורים לא נותנים לאדם לצאת החוצה, השומרים של בית המלך לא נותנים להיכנס פנימה. בכל מקום הקב”ה הציב שומרים, אז השופטים והשוטרים של האדם, צריכים להיות כנגד השומרים האלו. בזמן שהאדם רואה שהוא נמצא בבית הכלא, אז השופטים והשוטרים שלו צריכים לתת לו את הכוחות לצאת החוצה, להתגבר על השומרים שלא נותנים לצאת. ובזמן שהאדם רוצה להיכנס להיכל המלך, השופטים והשוטרים צריכים לתת את כל הכוחות להיכנס פנימה, להתגבר על השומרים שעומדים בשער המלך ולא נותנים להיכנס פנימה.
***
עוד כתוב בפרשה (שם כ’): “צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשתה את הארץ וכו'”, שואל הרבי זצ”ל – מה הקשר בין “צדק צדק תרדוף” ל”למען תחיה וירשתה את הארץ”? בין צדק לבין ירושת הארץ? אדם שאין לו צדק אז לא מגיע לו ירושה בארץ? אז הוא אמר כך: אדם צריך לרדוף אחרי צדק, ז”א: לרדוף אחרי דביקות ה’ במוחא ובליבא, לכן כתוב פעמיים “צדק צדק”. אבל אדם רואה שהוא לא מסוגל ללכת, לא במוחא ולא בליבא, זה מה שתובעים ממנו, אבל הוא מצד עצמו לא יכול, אדם לא מסוגל לקבל עול מלכות ה’ למעלה מהדעת, ואדם לא מסוגל ללכת באהבת חברים באמת, אם הקב”ה לא יעזור לו. וזה שאומר – אתה מצדך צריך לרדוף “צדק צדק” גם במוחא וגם בליבא, וע”י זה שתרדוף, תזכה לירושת הארץ. הארץ – היא ארץ החיים, כל הנרנח”י המובטחים לאדם נקראים ירושת הארץ. כי אם אתה לא תרדוף מהיכן יהיו לך כלים לירושת הארץ? דווקא ע”י זה שהאדם רודף, ורואה שמצידו עצמו הוא לא מסוגל, אז יש לו כלים להשיג את ירושת הארץ העליונה. נמצא, בכוונה תחילה לא נותנים לאדם כוחות שיצליח, להפך – ככל שאדם משתדל יותר הוא רואה את גודל השפלות שלו, אבל זה נקרא התקדמות, כי יש לו כלי וצורך לישועת ה’, ואח”כ הקב”ה ישפיע לתוך הכלי הזה. ודרך אחרת אין. ז”א: האדם צריך להגיע למצב שהוא רודף אחרי צדק, והוא רואה שהצדק רחוק ממנו, ואז הוא צריך לצעוק לקב”ה: “מה בצע בדמי ברדתי אל שחת”, מה יצא לך מזה שארד למטה? ואז הקב”ה ייתן לו את האורות הרוחניים השייכים לנשמתו, אשר מכונים – ירושת הארץ.
